גבייה מנהלית

Categories: כללי

עת"מ 54851-04-13 יחיאל כהן נגד עיריית תל אביב יפו. בפני כבוד השופטת ארנה לוי מתאריך 9.2.16.

במסגרת העתירה מבקש העותר להצהיר כי הליכי הגבייה המנהלית שננקטים כנגדו על ידי העירייה בגין חוב ארנונה אינם כדין וכי העירייה מנועה מלנקוט כנגדו הליכי גבייה כלשהם.

פסק הדין

  • העתירה נדחתה על ידי בית המשפט.
  • השגה על קביעת ארנונה כללית יכול שתיעשה בשני מסלולים.
    1. הראשון, המנהלי, הוא על פי חוק הערר. במסלול זה קיימת רשימה סגורה של נושאים אותם ניתן להעלות, כמפורט בסעיף 3(א) לחוק הערר. נושאים אלו מאופיינים, לרוב, בהיותם נוגעים לעניינים עובדתיים וטכניים, המצריכים לעיתים בדיקת המצב בפועל.
    2. המסלול השני, המשפטי, הוא עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. במסלול זה ידונו מקרים שאינם נמנים עם הרשימה המפורטת בסעיף 3(א) לחוק הערר.
  • בשנת 1994 התווסף לחוק הערר סעיף 3(ג) המאפשר, במקרים מסוימים, למי שטוען כי אינו מחזיק בנכס, להעלות טענותיו גם בפני בית המשפט, בהליך משפטי.
  • עיקר טענות העותר במסגרת עתירתו הן טענות המצויות בסמכות ועדת הערר על פי חוק הערר. חלקן אף נדונו והוכרעו על ידי ועדת הערר. העותר לא ערער על החלטת ועדת הערר ולא הגיש השגות נוספות לאחר החלטת ועדת הערר. תחת זאת בחר להגיש עתירתו זו, כחמש שנים לאחר החלטת ועדת הערר.
  • כך, הטענה כי הסיווג המתאים לנכס הוא סיווג מגורים ולא משרדים נדונה לגופה והוכרעה, באופן מנומק, על ידי ועדת הערר. מדובר בטענה הכרוכה בבירור עובדתי ואין לנושא זה כל חשיבות עקרונית או ציבורית. העותר רשאי היה לערער על החלטה זו וכן להגיש השגות נוספות בכל שנה לאחר מכן, כך שלא נגרם לו כל עוות דין.
  • גם הטענה כי בין התאריכים 15.11.06 ועד 17.12.07 המשיבה היא זו שהחזיקה בנכס נדונה ונדחתה לגופה על ידי ועדת הערר. שוב, מדובר בטענה הכרוכה בבירור עובדתי ובהכרעה במחלוקת עובדתית ולא בנושא בעל חשיבות עקרונית.
  • באשר לטענות כי הנכס לא רשום על שם העותר, כי הוא לא היה בשימוש תקופה ארוכה וכי קיימת מחלוקת לגבי זכויות העותר בנכס – הרי שהטענה כי לא החזיק בנכס בין השנים 2000 – 2004 נדחתה על ידי ועדת הערר.

 

© כל הזכויות שמורות - קרת ecpm - בנייה וקידום אתרים