הנטל להוכיח שההשגה נמסרה למנהל הארנונה מוטל על מגיש ההשגה

Categories: כללי

בר"מ 4804/15 מתאריך 11.10.15 שותפות עמיתי מלון הרצל ירושלים ושותפות רנסנס רויאל נגד מנהל הארנונה של עיריית ירושלים. בפני כבוד השופטת ד' ברק-ארז.

 

לטענת המבקשות, תשובת המשיב ביחס למלון רויאל, הנושאת תאריך 21.3.2013, התקבלה אצלן רק ביום 18.4.2013, ותשובת המשיב ביחס למלון רמדה כלל לא התקבלה על ידן.

בעקבות זאת הגישו המבקשות עררים לוועדת הערר, ובהם טענו כי יש לראות את השגותיהן ככאלה שהתקבלו לאחר שלא נענו תוך ששים יום, בהתאם להוראת סעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: חוק הערר).

ועדת הערר קיבלה באופן חלקי את העררים, אך דחתה את טענת המבקשות לפיה יש לראות את ההשגות ככאלה שהתקבלו לפי הוראת סעיף 4 לחוק הערר. ועדת הערר קבעה כי אין בפלטי המעקב, כשלעצמם, כדי ללמד שלא ניתנה תשובה על ההשגה במועד, מה גם שאין בהם כדי להוכיח מה הכילו דברי הדואר שנמסרו.

המבקשות הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטה זו של ועדת הערר, אלא שערעורן נדחה. בית המשפט המחוזי לא קיבל את קביעתה של ועדת הערר לפיה לא ניתן לדעת מה הכילו דברי הדואר, אך סבר שהמבקשות לא עמדו בנטל להוכיח באיזה מועד נמסרו ההשגות למנהל הארנונה.

בית המשפט המחוזי קבע כי הנטל להוכיח שההשגה נמסרה למנהל הארנונה מוטל על המשיג, ואין להטיל על מנהל הארנונה את הנטל להתחקות אחר קורותיו של דבר דואר בהיעדר אישור מסירה.

בית המשפט המחוזי הוסיף והדגיש כי הנטל המוטל על המשיג על מנת לוודא המצאה – משלוח בדואר רשום עם אישור מסירה או מסירה אישית בכתובת שנועדה לכך – אינו מכביד.

המבקשות הגישו בקשת ערעור לבית המשפט העליון.

פסק הדין:

  • א. בית המשפט העליון דחה את הערעור.
  • ב. בית המשפט לא התרשם שנגרם למבקשות עיוות דין, ואף אינו סבור כי בקשתן מעלה שאלה משפטית כללית.
  • ג. טענותיהן של המבקשות הועלו בשני מישורים – ראשית, בכל הנוגע לשאלה האם ובאיזה מועד התקבלו אצל המשיב ההשגות בעניין מלון רמדה ובעניין מלון רויאל (בהתאמה); ושנית, בכל הנוגע למועד שבו נשלחה התשובה להשגה בעניין מלון רויאל על-ידי העירייה.
  • ד. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשות לא הוכיחו באופן מספק את המצאת ההשגה הנוגעת למלון רמדה לידי מנהל הארנונה, ואף לא את מועד המצאת ההשגה בעניין מלון רויאל. זוהי קביעה עובדתית, שאין מקום להתערב בה במסגרת הנוכחית, ודי בכך לצורך דחיית הבקשה.
  • ה. נקודת המוצא צריכה להיות כי מי שטוען כי מנהל הארנונה לא השיב במועד על השגה אמור להביא ראיה לכאורה לכך, בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של המקרה, בבחינת "המוציא מחברו". משהובאה ראיה לכך, ולו ראשונית בלבד, יעבור הנטל למנהל הארנונה.
  • ו. בהקשר זה, כאמור, לא יכול להיות די בתאריך המודפס על גבי מכתב התשובה להשגה כשלעצמו.

 

© כל הזכויות שמורות - קרת ecpm - בנייה וקידום אתרים