השבת כספים ופיצוי בגין פגיעה בשם הטוב עקב הליך גביה מנהלי

Categories: כללי

תא"מ 39180-01-15 שחר נגד עיריית ירושלים ואחרים. בפני כבוד הרשם הבכיר אופיר יחזקאל, מתאריך 17. 7.1.

עניינה של התביעה בדרישת התובע להשבת כספים שלפי הטענה גבתה ממנו עיריית ירושלים שלא כדין. בנוסף, דורש התובע פיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב, אשר לטענתו נגרמה לו כתוצאה מהליכי הגבייה (עיקול מנהלי), שבהם נקטה העירייה לצורך גביית כספים אלה.

לטענת התובע, הוא הסדיר בפועל את מלוא חוב הארנונה שחל על הנכס עד לשנת 2010, וקיבל אישור על כך, ולכן ברור כי לא התקיים חוב נוסף בגין הנכס, כך שלא היה מקום לייחס לו חוב מעין זה, ולא היה מקום לגבות ממנו כספים בגין חוב זה (שאינו קיים).

לטענת העירייה, על פי הלכת נסייר (רע"א 187/05 נסייר נ' עיריית ירושלים), אמנם ניתן להעלות טענת התיישנות כטענת הגנה מפני הליכי גבייה מינהליים, אך זאת אך ורק על מנת להתגונן מפני הליכים אלה, ובדרך של הגשת עתירה מינהלית. טענת ההתיישנות, על פי ההלכה, אינה יכולה להוות "חרב" ולא ניתן להעלותה לביסוס תביעה כספית נגד העירייה.

פסק הדין

  • בית המשפט הגיע למסקנה כי דין התביעה להידחות.
  • טענת העירייה בדבר העדר סמכות עניינית לדון בתביעה אינה מקובלת על בית המשפט..
  • כמו כן, גם אין מדובר בחוב שהתיישן, או שנפל פגם אחר בנוגע לאופן גבייתו.
  • על פי הפסיקה, שאין על כך מחלוקת, מקום בו מטילה עירייה עיקול שלא כדין על נישום, עשויה לעמוד לאותו נישום עילת תביעה כלפי העירייה, לרבות מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.
  • במקרה הנוכחי, לא הוכח, כאמור, כי העיקול הוטל בגין חוב שכבר הוסדר.
  • ראשית, כפי שטענה העירייה, טענת התיישנות, על פי הפסיקה, שניתנה בעניין זה בהקשרים שונים, היא בגדר טענת מגן. טענה זו ניתן להעלות, בין היתר, על מנת להתגונן מפני הליכי גבייה מנהליים. לפי "הלכת נסייר",
  • בהקשר הנוכחי, ניתן לעשות כן בדרך של הגשת עתירה מינהלית בלבד, ובכל מקרה, אין מדובר בטענת "חרב" שניתן להעלות לצורך ביסוס תביעה כספית. במקרה הנוכחי, התובע אף יכול היה לעשות כן בפועל (להגיש עתירה מינהלית), שכן הודעה בנידון נשלחה אליו לכאורה עוד בשנת 2012, ואם זו, כדבריו, לא נתקבלה אצלו (או לא נשלחה כלל), הרי שנשלחה לידיו הודעה נוספת בשנת 2014, אשר אכן נתקבלה אצלו (כפי שאישר בעצמו), לפני שהוטל העיקול.
  • שנית, אין דין הטלת עיקול לצורך גביית חוב שאינו נכון (דוגמת חוב שכבר שולם, כנטען במקרה הנוכחי), להטלת עיקול לצורך גביית חוב נכון, אך שחלה לגביו התיישנות. במקרה הראשון, אכן מדובר בפעולה בלתי חוקית שעשויה להקנות לנישום עילת תביעה נגד העירייה. במקרה השני, לעומת זאת, מדובר בפעולה הננקטת כלפי נישום, שחב, במובן המהותי, כלפי העירייה, חוב שלא שולם על ידו, ואשר באמתחתו טענה דיונית בלבד (התיישנות) כנגד תביעת החוב. הטלת עיקול על נישום מעין זה, אינה בגדר פרסום לשון הרע כלפיו.
  • העירייה אף פעלה, לאורך השנים, לגביית החוב, לרבות הגשת תביעה ומשלוח מספר מכתבי התראה.
  • בנסיבות אלה, שבהן נודע לעירייה, רק בשנת 2012, כי התובע הוא זה החב כלפיה את החוב האמור, וזאת בין היתר בשל העובדה שהתובע, אשר מלוא הפרטים היו מצויים בידיו בזמן אמת, העביר לידיה מידע חלקי בלבד, אשר לא כלל את עובדת עזיבתו את הנכס עוד בשנת 2000, מקובלת טענת העירייה כי מרוץ ההתיישנות בכל הנוגע לגביית החוב מהתובע, החל רק בשנת 2012.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

© כל הזכויות שמורות - קרת ecpm - בנייה וקידום אתרים