מחזיק בנכס (הסכם ביו בעלים לשוכר על תשלום הארנונה)

Categories: כללי

בר"מ 5691-16 . אברהם כהן נגד עיריית אשדוד.  בפני כבוד השופטת ד' ברק-ארד, מתאריך 19.7.16.

בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים אשר דחה ערעור שהגישה המבקשת (אברהם כהן) על החלטתה של ועדת הערר לעניין ארנונה כללית שליד עיריית אשדוד.

במסגרת חוזה בין חברת מכלנוע לבין המבקשת, נקבע כי המבקשת תשלם למכולנוע, בין היתר, את דמי הארנונה המוטלים בגין השטח, בעוד התשלומים "לגורמים המחייבים" יבוצעו על-ידי מכולנוע.

המבקשת החזיקה בשטח בתקופה שבין 10.4.2010 ועד ל-30.6.2011. ביום 27.3.2011 העבירה מכולנוע הודעה לעיריית אשדוד, לפיה המבקשת היא שמחזיקה בשטח ועל כן יש להעביר את חיובי הארנונה לשנת 2011 אליה. להשלמת התמונה יוער כי תשלומי הארנונה בגין שנת 2010 שולמו במלואם על-ידי מכולנוע והם אינם במחלוקת.

השגה זו נדחתה, לאחר שנקבע כי העירייה אינה צד לסכסוך שבין המבקשת לבין מכולנוע.

ביום 30.6.2015 דחתה ועדת הערר את הערר על הסף, בקבעה כי על- פי פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות") מעת שנמסרה לעירייה הודעה על המחזיק בנכס בפועל, על המחזיק לשאת בתשלום ארנונה. ועדת הערר קבעה כי אין בסמכותה לבחון חוזים והסכמים בין שני צדדים ג'.

כמו כן, טענה המבקשת כי העירייה שינתה את שם החייב בארנונה לפי הודעתה של מכולנוע מבלי שהמבקשת ידעה כי הודעה כאמור נמסרה לעירייה, ומבלי שניתנה לה זכות טיעון בנוגע לכך. מנגד, חזרה העירייה על טענתה לפיה היא פעלה על-פי דין בהתאם להודעה שנמסרה לה על שינוי המחזיק.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת, בקבעו כי חיובה של המבקשת בתשלום הארנונה נובע מהודעת מחזיק שנמסרה לעירייה.

בית המשפט המחוזי התייחס אף לכך שהודעתה של מכולנוע בדבר שינוי המחזיק בנכס נעשתה לכאורה בניגוד לחוזה שבין הצדדים. הוא קבע כי אין בכך כדי לגרוע מן החובה המהותית שחלה על מחזיק הנכס לשלם ארנונה, וכי אין בהסכמות החוזיות שבין הצדדים כדי לחייב את העירייה. 

פסק הדין

  • השופטת החליטה לדחות את בקשת הרשות לערעור, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.
  • עוד קבעה השופטת כי במישור העקרוני, ראוי לשאוף לכך שבכל רשות מקומית יהא נוהל ברור באשר לאופן קבלת הודעות על חילופין בזהותו של המחזיק בנכס, וזאת על מנת למנוע דיווח לא הוגן לרשות בעניין זה.
  • לצד זאת, שבה והזכירה כי תכליתם של סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות היא להקל מהנטל המוטל על הרשות המקומית בגביית תשלום הארנונה, מתוך הכרה בכך שאין ביכולתה של הרשות לערוך בדיקה אקטיבית באשר לזהותו העדכנית של המחזיק בכל נכס ונכס בשטחה (ראו: עניין דור אנרגיה, בפסקאות 29-28 לפסק דינו של השופט י' דנציגר). ברי כי כל נוהל בתחום זה אמור להעמיד בבסיסו גם תכלית זו.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

© כל הזכויות שמורות - קרת ecpm - בנייה וקידום אתרים