סיווג נכס

Categories: כללי

עת"מ 28228-02-13 בית הצעצוע בע"מ נגד עיריית ירושלים. בפני כב' השופט י' נעם, מתאריך 6.3.16.

העותרות הִנן שש חברות המחזיקות בתחום עיריית ירושלים, בנכסים המשמשים כמחסנים, וכולן מחויבות בארנונה בגין שטחי המחסנים שבאחזקתן.

צו המיסים של העירייה משנת 2013, אינו כולל סיווג של מחסנים מכל סוג שהוא; והמחסנים שבהחזקת העותרות חויבו בהתאם לתעריף הארנונה שנקבע בסעיף 2 לצו, כנכסים המשמשים "משרדים שירותים ומסחר".

מבקשות העותרות, כי בית-המשפט יצהיר ויקבע שהחלטת מועצת העיר ירושלים על הטלת הארנונה לשנת 2013 בטלה, בכל האמור לארנונה שהושתה על נכסים המשמשים כמחסנים, זאת הואיל ועל-פי הנטען לא שקלה המועצה את מלוא השיקולים הרלבנטיים בטרם קבלת ההחלטה על הטלת הארנונה.

עוד מבקשות העותרות, להצהיר ולקבוע כי חיובן בארנונה בגין נכסים המשמשים כמחסנים, לפי הסיווג של "משרדים שירותים ומסחר", העומד על כ-326.07 ₪ למ"ר בערכי שנת 2013, הִנו בנסיבות העניין בלתי סביר באופן קיצוני;

כמו כן, העירייה היתה צריכה להגיש לאישור משרד הפנים בקשה לתיקון צו הארנונה לשנת 2013, לפיו ייקבע סיווג ותעריף מופחת לנכסים המשמשים "מחסנים"; ולכן ביקשו כי בית-המשפט יקבע, שכל עוד לא אושר בצו המיסים סיווג נכסים המשמשים למחסנים, אין העירייה רשאית לחייב נכסים מסוג מחסנים תת-קרקעיים בארנונה, ולחלופין – אין היא רשאית לחייבם בתעריף העולה על 87 ₪ למ"ר, ואף לא לחייב נכסים המשמשים כמחסנים עיליים בתעריף העולה על 173 ₪ למ"ר.

פסק הדין

  • בית המפשט דחה את העתירה.
  • ראשית, הסעד הראשון שהתבקש בכתב-העתירה, לפיו על המשיבה להגיש לאישור שר הפנים ושר האוצר תיקון לצו הארנונה לשנת 2013, נגוע בשיהוי, היות וההחלטה בדבר צו המיסים נושא העתירה התקבלה במועצת העיר ירושלים ביום 22.11.12, והעתירה הוגשה רק ביום 14.2.13, כאשר העירייה רשאית להגיש בקשות לאישור השרים עד ליום 28 בפברואר של שנת המס הרלבנטית. העתירה נגועה בשיהוי סטטוטורי, הואיל והוגשה לאחר חלוף 45 יום ממועד קבלת ההחלטה על-ידי מועצת העיר; ואף בשיהוי אובייקטיבי בנסיבות העניין, שכן לא ניתן עוד לקבל בעניינה את אישורם של השרים.
  • גם אם נפל פגם בהחלטתה של מועצת העיר בכך שנמנעה מלבקש אישורם של שרי הפנים והאוצר לשינוי צו המיסים לשנת 2013 בעניין המחסנים, הרי שהעתירה נותרה תיאורטית, שכן שינוי הצו מותנה באישור השרים, והמועד לדיון בה על-ידי השרים חלף.
  • זאת ועוד, הסעד המבוקש על-ידי העותרים, לפיו לנוכח המחדלים הנטענים של המשיבה בהימנעותה מלפנות לשרים, על בית-המשפט לקבוע סיווג נוסף בארנונה לשנת 2013 שיתייחס למחסנים אגב קביעת שיעור מופחת של ארנונה בהתאם לסיווגי משנה של מחסנים עיליים ומחסנים תת-קרקעיים – דינו אף הוא להידחות, שכן הוא ניגף בהוראותיהם של חוק ההסדרים ודיני ההקפאה, לפיהן שינוי והפחתה בתעריפי ארנונה יכול להיעשות רק באישור שרי הפנים והאוצר; והשרים כלל לא נדרשו לדון בסוגיה הנדונה בשנת 2013, וממילא אף לא הוגשה נגדם עתירה לבג"ץ (שהוא בית-המשפט המוסמך לבקר את החלטותיהם). מטעם זה, יש לדחות גם את הסעד השני החלופי – של פסק-דין הצהרתי, לפיו צו הארנונה לשנת 2013 בכל הנוגע למחסנים, בטל, שכן כאמור כל שינוי בקביעת שיעור הארנונה כפוף לאישור השרים;
  • מה-גם, שמדובר בסעד כוללני, גורף וקיצוני, שאינו מוצדק בנסיבות העניין. מכל מקום, לאחר דחיית השרים את בקשת המשיבה לשנת 2014, ניתן להניח שגם בקשה לשנת 2013, לוּ הוגשה, הייתה נדחית. זאת ועוד: ככל שביקשו העותרות לתקוף את ההחלטה שלא לתקן את צו הארנונה לגבי מחסנים, עליהן היה לעתור הן נגד המשיבה (כגורם מבקש) והן נגד השרים (כגורם מאשר) לבית-המשפט המוסמך (בית-המשפט הגבוה לצדק).
  • למעלה מן הנדרש יצוין, כי העותרים לא הראו שנפל פגם בהחלטת המשיבה לראות את השימוש במחסנים הקונקרטיים המוחזקים על-ידם, כשימוש נלווה לעסק העיקרי וכמשרתים אותו באופן המהווה חלק מהנכס העיקרי.
  • די בטעמים האמורים, כדי להביא לדחיית העתירה, מבלי שבית המשפט יידרש ליתר הסוגיות שהועלו בטיעוני הצדדים בעניין סבירותו של צו הארנונה לשנת 2013, בכך שאינו כולל סיווג ספציפי למחסנים; לרבות בשאלה, האם ראוי שהמשיבה תפעל לשינוי צו המיסים בעניין מחסנים, באמצעות פנייה מתאימה לשרי הפנים והאוצר, בין בהצעתה החוזרת ונשנית שהוגשה במהלך השנים או בין בהצעה אחרת, וכן בשאלה, האם ההצעות שהוגשו לאישור השרים, הן לפני שנת 2013 והן לאחר מכן, היו סבירות ולא נגועות באפליה.
  • די בטעמים האמורים שהובאו לעיל, כדי להביא לדחיית העתירה, מבלי להידרש ליתר המחלוקות שהוצגו על-ידי הצדדים.
© כל הזכויות שמורות - קרת ecpm - בנייה וקידום אתרים