פיצוי על פעולת אכיפה לא חוקית

Categories: כללי

תא"מ 40725-08-14   שי זכריה רפאל נגד עיריית רחובות.  בפני כבוד השופטת ד"ר איריס סורוקר, מתאריך 3.7.16.

התובע הגיש תביעה כספית בסדר דין מהיר כנגד עיריית רחובות,  בעניין חוב ארנונה שלטענתו התיישן, ולמרות זאת נגבה ממנו בהטלת עיקול על חשבונו בבנק. התובע טען כי הנתבעת פעלה כנגדו "בחטא", "עת הטילה על חשבון הבנק שלו עיקול בניגוד גמור לדין ולהלכה הפסוקה ושבעטיו הוכפש שמו של התובע"

פסק הדין

  • בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה.
  • השופטת קבעה כי אין בידה לקבל כי החוב התיישן, שכן מכוח הדין הכללי לעירייה עומדות 7 שנים כמקובל לצורך מימוש החוב. כמו כן העירייה יכולה לעצור את מרוץ ההתיישנות עם שיגור הודעה לחייב. על כן תביעה זו נדחית.
  • עם זאת, השופטת מקבלת את טענת התובע וקובעת כי בנסיבות העניין לא היה מקום להפעיל הליכי אכיפה מנהלית מכח פקודת המיסים (גבייה). כידוע, מדובר בפקודה המפרטת אמצעים מרחיקי לכת לגביית חוב, לרבות הטלת עיקולים שלא במסגרת הליך משפטי.
  • סעדים אלה הם קיצוניים. מן הראוי שיופעלו במשורה, תוך איזון בין האינטרסים היחסיים של הצדדים: מחד, האינטרס של העירייה לגבות באופן יעיל חוב של האזרח כלפיה; זהו גם אינטרס ציבורי לאפשר לעירייה גבייה יעילה ואפקטיבית. ואולם מנגד עומד האינטרס של הפרט להתגונן כנגד הפעלתו של אמצעי דרקוני, חד צדדי ומרחיק לכת.
  • זאת ועוד, אין חולק כי דרישה ראשונה לתשלום חוב נשלחה רק כעבור כשנתיים ימים. אין צורך לומר כי יש טעם רב בקירוב הדרישה למועד היווצרות החוב. כאשר הדרישה נעשים בסמיכות, יכול האזרח להתגונן כנגדה ביתר יעילות. לעומת זאת, מרחק הזמן פוגע באפשרות להתגונן.
  • במקרה דנא, יש ליתן משקל גם לכך שהנתבעת לא הציגה אסמכתא לקבלת דרישות התשלום בפועל על ידי התובע. ולהיפך: עיון במסמכי הדרישה מלמד כי נפלו בהם שגיאות שונות בכל הקשור לכתובת התובע.
  • עיון בדרישות התשלום כפי שנשלחו, ובהודעות הדואר הנ"ל, מלמד כי העירייה לא יכולה הייתה להניח בביטחון, כי התובע אמנם קיבל את דבר הדואר.
  • בנסיבות אלה, נוכח הספק בהמצאה, ובשים לב לחלוף הזמן מעת מועד היווצרות החוב ועד שנדרש לראשונה (כשנתיים ימים), היה על הנתבעת להימנע מלהפעיל הליכי גבייה מנהליים. אלה הם אמנם הליכים קצרים ואפקטיביים, ואולם יש בהם כדי לפגוע בזכויות האזרח מעבר למידה. כמובן, אין בכך כדי לשלול מהלך של הגשת תביעה אזרחית לבית המשפט לצורך גביית החוב.
  • על הרקע הזה יש לבחון את הסעדים הכספיים שדרש התובע בתביעתו:
    • בכל הקשור להשבת ריבית – התובע לא הציג כל אסמכתא בעניין זה ולכן לא הוכיח את תביעתו.
    • תשלום ריבית אינו בבחינת "עונש" אלא אך בגדר שערוך של הקרן לערכים ריאליים. על כן, תביעתו של התובע לעניין זה – נדחית.
  • כמו כן דוחה השופטת את תביעת התובע בכל הקשור לחוק איסור לשון הרע כי לא הוכיח כי החוב אמנם התיישן. ממילא אין לומר כי הנתבעת לא היתה רשאית לפעול לגבייתו ולכן עומדת לנתבעת לחוק איסור לשון הרע.
  • לעומת זאת, השופטת מקבלת את תביעת התובע בחלקה בכל הקשור לדרישתו לתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש. הטעם לכך נעוץ בזה שהנתבעת, כנסקר לעיל, הפעילה כלפי התובע אמצעי אכיפה דרקוני שלא תאם את נסיבות העניין. אין צורך לומר כי הטלת עיקול יש בה כדי להסב עוגמת נפש, טרדה וטרחה, ואף מבוכה בפני הבנק ובפני צדדים שלישיים.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

© כל הזכויות שמורות - קרת ecpm - בנייה וקידום אתרים