פס"ד עליון – העברת זכויות במקרקעין (אישור לטאבו) – התיישנות החוב

Categories: כללי

עע"ם 8329/14 עיריית קרית אתא נגד נילי קורן ומלכה בר און. בפני כבוד הנשיא מרים נאור, כבוד השופט ע' פוגלמן וכבוד השופטת ע' ברון, מתאריך 31.5.16.

בעל חוב לרשות מקומית מבקש שתנפיק לו אישור הדרוש לשם העברת זכויות במקרקעין, אך זו מסרבת לעשות כן עד שיפרע את חובו הישן כלפיה. הדיון נסב סביב השאלה מתי ייקבע כי החוב התיישן או כי הרשות השתהתה בגביית החוב עד שאין היא יכולה עוד לדרוש את סילוק החוב כתנאי למתן האישור.

פסק הדין

  • בית המשפט העליון החליט לדחות את הערעור של העירייה על החלטת בית המשפט המחוזי (המנהלי).
  • דיון בבין המשפט נעשה מן הכלל אל הפרט. עקרי הפסיקה:
  • לצורך קביעה אם השתהתה הרשות המנהלית בגביית חובותיה יש להביא בחשבון בחשבון את אינטרס ההסתמכות של הפרט; את אינטרס הציבור – הן האינטרס לגבות מס אמת, הן האינטרס לפעולה תקינה וראויה של הרשות; את עליונותה של חובת ההגינות של הרשות על חובת ההגינות של הפרט, לצד חובתו – במקרה זה – לנהוג בתום לב; ואת האמור בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה.
    • התשתית שהונחה על ידי הצדדים אינה מהווה עילה להתערב בקביעות בית משפט המחוזי (מנהלי), והתוצאה היא כי שאלת ההסתמכות מגלה פנים לכאן ולכאן.
    • אשר לאינטרס הציבור – במקרה זה מתבקשת גבייתו של חוב שסכומו בלתי מבוטל (למעלה מ-400,000 ש"ח במצטבר). אין העניין נטול השפעה על הקופה הציבורית. בצד זאת, התנהלות הרשות הייתה רחוקה מאמות המידה הקבועות בהנחיית היועץ שעליה היא סומכת.
    • עניין זה גם משפיע על בחינת עמידת הרשות בחובת ההגינות: החוב שעל פירעונו עומדת העירייה הוא חוב ותיק ומאמצי הגבייה בעניינו היו דלים ביותר. לכך יש להוסיף כי לא הוכח חוסר תום לב מצדה של העירייה, ודאי בשים לב לקביעת בית המשפט המחוזי בדבר אי הוכחת ידיעת המשיבות על אודות החוב.
    • אילו היה מתברר כי המשיבות היו מודעות לחוב ומתחמקות מתשלום על רקע שהותן בחו"ל, נתון זה היה נושא משקל ניכר לחובתן באיזון שנערך. אלא שלא כך הוכח. מבקשים להדגיש בנקודה זו כי העירייה לא טענה מפורשות, ודאי שלא הוכיחה, כי ידעה שהמשיבות אינן מתגוררות בארץ וכי כישלון מאמצי הגבייה נעוץ בטעם זה.
    • נמצא כי העירייה, שסומכת בעמדתה על הנחיית היועץ המשפטי לממשלה בדבר שיהוי, לא עמדה, ולו בקירוב, בתנאי ההנחיה ובקבועי הזמן הנקובים בה. צירופם של כל אלה מוביל לדעתי למסקנה שלפיה העירייה השהתה בגביית החוב.
  • סיכומם של דברים, גם אם אין מקום לקביעה כי חלה במקרה דנן התיישנות, לא ניתן לנקוט בהליכי גבייה מנהליים לגביית החוב נושא הליך זה מחמת שיהוי. מסקנה זו מייתרת את הצורך להכריע בשאלת עצם קיומו של החוב.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

© כל הזכויות שמורות - קרת ecpm - בנייה וקידום אתרים