סיווג+ טענת תעריף לא חוקי – ערעור על החלטות וועדת הערר

Categories: כללי

עמ"נ 18060-12-15   יוסף שלמה נגד מנהל הארנונה של טבריה. בפני כבוד השופט זיאד הווארי, סגן נשיא, מתאריך 24.11.16.

ערעור מנהלי במסגרתו התבקש בית המשפט להורות על ביטול החלטת וועדת הערר של עיריית טבריה, במסגרתה נדחו שני העררים שהגיש מר שלמה יוסף. כן התבקש בית המשפט להורות על בטלות דרישות תשלום חיובי הארנונה ו/או המים ו/או הביוב אשר הופנו מטעם עיריית טבריה כלפי נכס המערער.

הנכס המדובר הינו מבנה הבנוי מקונסטרוקציית ברזל ועליה יריעת גג בשטח של כ- 200 מ"ר, אשר שימש את המערער, יחד עם בנו, לצורך מכירת שתילים וציוד גן.

במהלך שנת 2007 פנה מר יוסף לעירייה וביקש לשנות את סיווג הנכס לקרקע תפוסה מאחר והמשתלה נסגרה וגג הנכס הוסר. העירייה בתשובתה קבעה כי ביקור בנכס מלמד שהנכס אינו ריק אלא מלא בציוד.

כן טען מר יוסף כי קיימת בעיה בחוקיות תעריף צו הארנונה וכי יש לפטרו מארנונה בשל צו הסגירה  על הנכס מטעם העירייה.

עוד קבעה העירייה כי הפעילות בנכס אינה כשל משתלה. מכל מקום, גם נכס שאינו בשימוש וסגור אינו פטור מתשלום. נוכח האמור אף שינתה העירייה את סיווג הנכס ממשתלות וחממות לסיווג מסחרי.

ביום 3.2.15 הגיש מר יוסף עתירה מנהלית לבית משפט וביקש לאסור על העירייה מלנקוט בכל הליך לעניין חוב הארנונה החל עליו בשל הנכס. בדיון מיום 18.2.15 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה העתירה תימחק והם ימתינו להחלטת ועדת הערר בשני העררים שהוגשו.

רק ביום 14.10.15 נתנה ועדת הערר את החלטתה באשר לשני העררים מהשנים 2008 ו- 2011. בהחלטתה דחתה ועדת הערר את טענותיו.

ועדת הערר קבעה כי כלל אינה מוסמכת לדון בחוקיות תעריף צו הארנונה ועל כן נמנעה מלעסוק בטענות מר יוסף לעניין זה. אשר לטענותיו בנוגע לצו הסגירה  על הנכס, קבעה כי זה לא מנע בהכרח ממנו להוסיף ולעשות שימוש חוקי בנכס ועל כן, אין בעצם קיומו של צו הסגירה בכדי לפטור אותו מתשלום ארנונה.

אשר לסוגיית השימוש בנכס, הפנתה ועדת הערר לראיות ולתמונות שהציגה באשר להמשך השימוש בנכס ע"י המערער, וציינה כי מצאה להעדיף ראיות אלו על פני גרסתו, על כן קבעה כי סיווג הנכס לפי סיווג מסחר, נעשה כדין.

בערר השני, כשהוצגו לפני ועדת הערר צילומים בהם נראה הנכס ריק מכל ציוד אך מקורה. ועדת הערר קבעה כי היא מקבלת את העמדה לפיה המדובר בנכס ראוי לשימוש, אשר יש לחייבו. 

פסק הדין

  • בית המשפט דחה באופן עקרוני את הערעור המנהלי, אך נקט מידת התחשבות.
  • לטענה בדבר חוקיות צו הארנונה, כלל לא היה מקום במסגרת הערעור המנהלי, שכן נושא זה לא נכלל בהחלטת ועדת הערר, אשר קבעה מפורשות כי היא כלל אינה מוסמכת לדון בו. לכן על מנת לטעון כנגד עצם חוקיות הצו, היה צורך לעשות זאת במסגרת של עתירה מנהלית נפרדת ולא בתוך ערעור מנהלי אשר מוגש על החלטת ועדת הערר.
  • לגופו של עניין, אין ממש בטענות מר יוסף. לעניין זה ניתן להפנות לפסק הדין בעע"מ 869/11‏ עיריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ, אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט העליון. במסגרת פסק הדין קבעו שופטי העליון חזקה לפיה טענות בדבר פגם משורשר בצו הארנונה, אשר מועלות בחלוף 7 שנים ממועד התקנת הצו, לוקות בשיהוי אובייקטיבי שיכול להביא לדחייתן.
  • במקרה זה, גם ועדת הערר פעלה תוך שיהוי ניכר ואף תוך פגיעה ממשית בזכויות המערער, אשר חובו המשיך לתפוח במהלך השנים. למותר לציין, כי ועדת הערר בהחלטתה או המשיבה, לא נתנו הסבר כלשהו מדוע ההחלטה בעניינו של המערער ניתנה באיחור כה מהותי.
  • על כך ביקש השופט להגיע להכרעה שתהיה בה תחושת צדק. לאחרונה, מתפתחת בפסיקה המנהלית מגמה לפיה קיימות נסיבות חריגות המאפשרות התחשבות בעותרים אשר נפגעו מהתנהלות הרשות, גם אם בסופו של יום טענתם אינה יכולה להתקבל מבחינה "משפטית" טהורה.
  • דוגמא לכך ניתן לראות בבג"צ 3616/06 פרג' מנצור נ' מדינת ישראל- משרד הפנים (פורסם בנבו, ניתן ביום 22.3.09), שם מצא בית המשפט להתחשב בעותרים אשר הסתמכו על מכתב שהועבר אליהם מראש רשות, אשר בדיעבד התברר כי אינו מגיע לדרגת הבטחה מינהלית בהתאם לחוק ולפסיקה.
  • בנסיבות המקרה דנן ולאור השיהוי הבלתי סביר מטעם וועדת הערר במתן החלטה בעניינו של המערער, מצא השופט כי יש להתחשב בו ולמצוא פתרון אשר עומד עם עקרון הצדק.
  • התחשבות זאת באה לידי ביטוי בנושא הריבית וקנסות הפיגורים אשר חלים על חובו. אמנם גובה הריבית נקבע בהתאם להוראות החוק, אולם בהתאם לסמכותו הטבעית של השופט, הקבועה בחוק, רשאי הוא לתת כל הוראה המתחייבת לטעמו בנסיבות העניין.
  • לאור כל האמור לעיל, אין אפשרות לתת סעדים שנתבקשו בערעור המנהלי אשר נוגעים לעצם קיום חוב הארנונה של המערער לעירייה, ועל כן מורה השופט על דחיית הערעור המנהלי בנושא זה.
  • מידת ההתחשבות באה לידי ביטוי בקביעת השופט כי מחובו של המערער יש להוריד את הריבית וקנסות הפיגורים אשר נצברו מיום 01/01/10 ועד מועד מתן ההחלטה בעניינו ביום 14.10.15.

 

*המידע המוצג באתר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המפרסם ו/או בעל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

© כל הזכויות שמורות - קרת ecpm - בנייה וקידום אתרים