Archive for category: כללי

ניתן להתנות מתן אישור לטאבו בהפקדת ערבות בנקאית להבטחת תשלום היטל השבחה שנוי במחלוקת שאינו סופי

Categories: כללי

עמ"נ 8613-10-13 מתאריך  2.2.15 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשל"צ נגד דורון ששון ואח'

המשיבים חלקו על שומת היטל השבחה שהונפקה להם ושמאי מכריע שמונה קבע כי גובה ההיטל נמוך בכ-50% משומת הועדה המקומית.

על הכרעת השמאי המכריע הגישה הועדה המקומית ערר לועדת הערר.

לאחר הגשת הערר ועקב מימוש זכויות, פנו המשיבים לוועדה המקומית בבקשה למתן אישור המופנה לרשם המקרקעין ושילמו את ההיטל עפ"י הכרעת השמאי המכריע.

הועדה המקומית התנתה את מתן האישור בהפקדת ערבות בנקאית על הסכום השנוי במחלוקת . בפניית המשיבים לועדת הערר בבקשה שתורה לוועדה המקומית להשיב את הערבות הבנקאית שהפקידו נמנעה ועדת הערר מלקבל החלטה מחמת העדר סמכות. מכאן הערעור.

פסק הדין:

  • הערעור התקבל.
  • נפסק כי הועדה המקומית רשאית להתנות מתן אישור לטאבו מכוח סעיף 10(א) לתוספת השלישית לחוק בהפקדת ערבות בנקאית ביחס לסכום השנוי במחלוקת בערר שהגישה הועדה המקומית על הכרעת השמאי המכריע.
  • ביהמ"ש קבע כי תכלית סעיף 10(א)הנ"ל היא הבטחת תשלום היטל ההשבחה מחד גיסא ואי עיכוב ביצוע מימוש הזכויות מאידך גיסא והיא עדיין שרירה וקיימת שעה שהועדה המקומית חולקת על קביעת השמאי המכריע ומגישה ערר.
  • נפסק כי הפקדת ערבות למקרה שבו ערר הועדה המקומית יתקבל – היא מחוייבת המציאות, ואם הערר יידחה – תוחזר הערבות לנישום והוא יזכה בהוצאות ושכ"ט.

לא ניתן לפעול למימוש שעבוד בגין חוב ארנונה הרובץ על נכס שלגביו לא נרשם השעבוד

Categories: כללי

ה"פ 12466-05-14 מתאריך  22.1.15 חיים ליבוביץ נגד עיריית תל אביב יפו

המבקש הוא בעל זכויות ב- 3 נכסים שונים בתל אביב, והעירייה רשמה שעבודים, בגין חובות ארנונה שצבר בנכס בו החזיק, על זכויותיו בשני הנכסים האחרים.

לצורך מימוש השעבודים העירייה פתחה בהליכים בהוצאה לפועל והמבקש הגיש התנגדות לביצוע, בה טען, בין היתר, כי העירייה אינה יכולה לממש את השעבודים בגין חובות ארנונה הרובצים על הנכס שלגביו לא נרשמו השעבודים.

פסק הדין:

  • התובענה התקבלה.
  • נפסק כי עפ"י הלכת ביהמ"ש העליון בבג"צ 7009/04 עיריית הרצלייה נגד היועץ המשפטי לממשלה, ניתן להטיל שיעבוד בעניין חוב ארנונה רק לפי סעיף 11א(1) לפקודת המסים (גבייה), כלומר רק בנוגע למקרקעין שבגינם לא שולם חוב הארנונה וכאשר הבעלים הם גם המחזיק של המקרקעין.

ביהמ"ש קבע כי מאחר שהעירייה רשמה את השעבודים מכוח סעיף 11א(2) לפקודה באופן שלא נרשם שעבוד על הנכס בגינו נצבר החוב בארנונה, אזי לא ניתן לפעול נגד המבקש לצורך גביית החוב בהליכי הוצל"פ לצורך מימוש שעבודים אלה.

מכבסות מרכזיות יסווגו לצורך ארנונה בסיווג "מלאכה" ולא בסיווג "שירותים"

Categories: כללי

עע"מ 2503/13 מתאריך  4.2.15 אליהו זהר נגד עיריית ירושלים

המערער הוא בעלים ומחזיק של מכבסה מרכזית בשטח של כ- 200  מ"ר הנותנת שירות למוסדות, לבתי עסק, למכבסות שכונתיות וגם ללקוחות פרטיים ומעסיקה למעלה מ-20 עובדים.

עד שנת 1997 חויבה המכבסה בארנונה עפ"י סיווג "מלאכה" ומשנה זו שינתה העירייה את הסיווג והחלה לחייבה כ"שירותים".

בשנת 2006 העירייה תיקנה את צו הארנונה והוסיפה "מכבסות" לרשימת סוגי הנכסים תחת הקטגוריה של "משרדים, שירותים ומסחר", וקבעה תת-סיווג של מכבסות עם שטח גדול (מעל 400 מ"ר) באזור מסוים בתעריף מופחת הקרוב לתעריף של "תעשיה".

עתירה זו נדחתה בביהמ"ש לעניינים מנהליים ומכאן הערעור לביהמ"ש העליון.

פסק הדין:

  • הערעור התקבל.
  • נפסק כי במכבסות מרכזיות, כמו זו של המערער, יש את המאפיינים של "מלאכה" והן של "שירותים".
  • נקבע כי מכבסות כאלה אמנם אינן עוסקות בייצור מוצרים, אלא נותנות שירות אישי ללקוחות בהתאם להזמנתם וצרכיהם הפרטניים ועל כן אינן בגדר "תעשיה", אבל הן גם לא מהוות "שירותים", שכן השירות שהן מעניקות מאופיין בעבודת כפיים של בעלי מקצוע המבוצעת בחלקה באופן ידני ובחלקה באמצעות מכונות, במבנה בעל אופי תעשייתי ולא במשרד, וזאת בשונה מנותני שירותים, כגון עורכי דין, רואי חשבון וכיו"ב.
  • ביהמ"ש מדגיש כי הדברים מתייחסים למכבסות מרכזיות ואינם טובים למכבסות שכונתיות המעמידות שירות של מכבסות אוטומטיות, או עסקים המעמידים שירות של משלוח פריטים המתקבלים אצלם לטיפול במכבסה מרכזית או שמרכיב עבודת הכפיים בהן הוא שולי.

 

בית המשפט קבע כי חוזה שכירות תחום בזמן, מהווה הודעה על תחילה וסיום חזקה בנכס לצורך חיוב ארנונה

Categories: כללי

עת"מ 36449-03-13 ענבר נ' עיריית חיפה

 

עתירה כנגד דרישה ששלחה עיריית חיפה לעותר, שהיה בעל השליטה בחברת מ.ענבר חברה לבניין בע"מ, לשלם חוב ארנונה שנצבר לחובת החברה לתקופה שהסתיימה ביום 31.5.08.

 

על פי חוזה השכירות, שכרה החברה משרד בחיפה לתקופה של שנה אחת, שתחילתה ב-3.8.05 וסיומה ב-3.8.06. החוזה הוא חוזה מודפס סטנדרטי וסעיף 15 שלו, העוסק באופציה להארכת תקופת השכירות, נמחק בכתב ידם של הצדדים בצירוף המילה "אין". החברה חדלה מפעילותה העסקית בחודש ספטמבר 2005 ופינתה את המשרד, אולם, הודעה על כך לא נמסרה לעירייה. העירייה מצידה, המשיכה לחייב את החברה בארנונה עבור המשרד, ומפעם לפעם שלחה לחברה הודעות חיוב. לאחר שהתקבלה בשנת 2010 הודעה על חוב ארנונה בסך כ-27000 ₪, פנה העותר לעירייה במכתב וביקש לבטל את מכתב הדרישה. העירייה מצידה סרבה וביקשה לגבות את חוב החברה מבעליה, כקבוע בסעיף 119 (א) לחוק ההסדרים, הקובע כי במקרה שחברה הפסיקה את פעילותה ונותרה חייבת בתשלום מס, ובעת הפסקת הפעילות היו לה נכסים, שהועברו לבעל השליטה בה ללא תמורה, ניתן לגבות ממנו את המס המגיע מן החברה.

 

לאחר שהוצא צו זמני המונע מהעירייה לבצע הליכי גבייה מנהליים כנגד העותר, נמסרו על-ידיו מסמכים ומידע בנוגע להפסקת פעילות החברה. לטענת העותר, העירייה אינה זכאית לגבות ממנו חוב ארנונה עבור תקופה שבה החברה כבר לא החזיקה במשרד ולא היו לה עוד נכסים. הבסיס לחיובה של החברה בארנונה היה חוזה השכירות, שהועבר לעירייה בשעתו. על יסוד הנאמר בו, ובמיוחד על יסוד כך שסעיף האופציה נמחק, יכלה העירייה, ואף הייתה חייבת, לדעת שהסתיימה תקופת השכירות, והחברה לא מחזיקה עוד במשרד. לטענת העירייה, על פי חוזה השכירות, החברה החזיקה במשרד במשך שנה, ובכל הנוגע לתקופה שלאחר מכן, חובת בדיקת זהות מחזיק הנכס, איננה מוטלת על העיריה.

 

בית המשפט לעניינים מנהליים, קיבל את העתירה בחלקה וקבע כי יש להעמיד את חוב החברה, וכפועל יוצא מכך גם את חובו של העותר, על התקופה הקבועה בחוזה השכירות ולא מעבר לכך. בדיקת זהות המחזיק בנכס על-ידי העירייה, גם אם בדרך של הסקת מסקנה על יסוד מסמכים ומידע המצויים בידה, אינה נטל שאינו עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי שעליו עמד בית המשפט בעניין דור אנרגיה. כאשר מוגשת לעירייה הודעת בעלים של נכס, בדבר זהות השוכר ותקופת השכירות, אין קושי שבתום התקופה המצוינת בהודעה או בחוזה השכירות, תוציא העירייה חיובי ארנונה לבעל הנכס, למעט אם תוגש לה הודעה נוספת בדבר המשך תקופת השכירות. משך השכירות בעתירה, היה מלכתחילה לשנה אחת ולא יותר, ויש להניח שהודעה ברוח זו נמסרה בשעתו לעירייה על ידי הבעלים של המשרד. בתום שנת השכירות, ובהעדר הודעה אחרת, ועל יסוד הנאמר בסעיף 15 של חוזה השכירות, תראה בכך העירייה את חדילת ההחזקה על ידי החברה בנכס, ותשוב ותחייב בארנונה את בעל המשרד.

 

ניתן ביום [30.03.2014]

כתבה מ-ynet – ארנונה: המס שמתייקר מדי שנה

Categories: כללי

רוב אזרחי ישראל לא יודעים שהארנונה מתייקרת מדי שנה לפי נוסחה ולמרות שב-2015 היתה אמורה להיות הוזלה, בכל זאת הארנונה תתייקר שוב.  נוסף לזה, לעיתים קרובות רשויות שמבקשות אישור לייקור חריג, נענות בחיוב. כמעט כל שנה, סך גביית הארנונה גדל בכמיליארד שקל. מאיפה הכסף הזה מגיע? מהכיס המצטמק של האזרחים ושל העסקים…. קרא עוד

תיקון חיובי ארנונה באופן רטרואקטיבי

Categories: כללי

עע"ם 4551/08 עיריית גבעת שמואל ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ

בפסק הדין שניתן נדונה השאלה באלו מקרים בסמכותה של הרשות המקומית להטיל חיוב רטרואקטיבי, אם בכלל.

פסק הדין הנ"ל צמצם באופן משמעותי את הסמכות של הרשות להטיל חיוב רטרואקטיבי וקבע, כי ככלל, לא ניתן להשית חיוב ארנונה מתוקן למועד שקדם לתיקון השומה, אלא ניתן להחילו רק ממועד התיקון ואילך.

יחד עם זאת נקבע כי במקרים שונים, אותם הגדיר בית המשפט כ"נדירים" או כ"מיוחדים" עדיין תהיה לרשות הסמכות להטיל חיוב רטרואקטיבי, ובמקרים חריגים אף לשנים שקדמו להטלת החיוב הרטרואקטיבי.

בעניין זה נקבע בפסק הדין, כי יש לבחון כל מקרה לגופו ותוך עריכת איזונים בין עניינו של הפרט בסופיות ההחלטה (קרי- שומת הארנונה) ומידת הסתמכותו על אותה החלטה, לבין האינטרס הציבורי שבקיום החוק ובגביית מס אמת.

נקבע, כי חשיבות מיוחדת בעניין זה תינתן להתנהלותו של הנישום ולשאלה האם רובץ לפתחו "אשם" כלשהו. בעניין זה ניתן לבחון לדוגמא האם הטעות נעוצה בנישום (לדוגמא- לא דיווח על תוספת בניה), האם הוא "עצם עיניו" ולא עדכן את הרשות בדבר הטעות שבחיוב וכיו"ב.

זאת ועוד ניתן ללמוד מפסק הדין, כי כאשר הרשות הודיעה לנישום בפועל על החלטתה לתקן את החיוב, הרי שניתן יהיה לתקן החיוב באופן רטרואקטיבי, במקרים המתאימים ובכפוף לאמור להלן:

אם ההודעה על החלטת הרשות לתקן את השומה והודעת השומה המתוקנת נשלחו באותה שנת כספים (לדוגמא בחודש אפריל נשלחה הודעה על החלטת הרשות לתקן החיוב ובחודש יולי נשלחה השומה המתוקנת) הרי שניתן יהיה להחיל התיקון באופן רטרואקטיבי עד לחודש אפריל (אולם, לא לפני המועד שהובא לידיעת הנישום על החלטת הרשות בחודש אפריל).

יחד עם זאת, אם הודעת השומה המתוקנת נשלחה לנישום בשנה שלאחר השנה שבה ניתנה ההודעה לנישום על החלטת הרשות (לדוגמא, בחודש אוגוסט 2012 נשלחה לנישום הודעה על החלטת הרשות ורק בינואר 2013 נשלחה לנישום הודעת השומה המתוקנת), הרי שהחיוב שהחל מאוגוסט 2012 ועד לדצמבר 2012- הוא חיוב רטרואקטיבי, כך שניתן יהיה לתקן החיוב רק החל ממועד הוצאת השומה המתוקנת (ינואר 2013).

ההלכה שיצאה מפסק הדין הנ"ל כבר יושמה בפסק דין נוסף של בית המשפט העליון (עע"מ 1280/10 מעונות מכבי ואח' נ' עיריית רמת גן), שם בית המשפט ביטל חיוב רטרואקטיבי (שאושר ע"י בית המשפט המחוזי) וזאת נוכח הקביעה כי בנסיבות המקרה לא הוכחה אשמת הנישום, על אף פערים גדולים שנמצאו בשומה מבחינת גודל שטח הנכס לחיוב.

יחד עם זאת, גם באותו מקרה בית המשפט העליון שב על הקביעה, כי במקרה שבו יוכח כי הדבר נובע מהתנהלותו ואשמתו של הנישום, לדוגמא- במקרה של תוספת בניה שלא דווחה, ניתן יהיה, במקרים המתאימים, לתקן החיוב באופן רטרואקטיבי, וכדלהלן: "אילו היה בפנינו ממצא עובדתי המורה למשל כי המערערות ביצעו עבודות בניה ונמנעו מלדווח אודותיהן לעירייה, יתכן שהיו מתקיימות הנסיבות החריגות המאפשרות חיוב רטרואקטיבי".

 

התקבלה עתירה לחדול מאפליה בין נישומים שונים המחזיקים בנכסים בבניין חדש שבנייתו הושלמה

Categories: כללי

עת"מ 29631-10-13 מתאריך  22.5.2014

שמחה פרץ נגד עיריית נשר ואח'

העובדות: העותרת מחזיקה ומשתמשת בחנות בבניין שבנייתו הושלמה אך לא ניתן לו  טופס 4 עקב חריגות בנייה שטרם הוסדרו.

העירייה חייבה את העותרת בארנונה עקב השימוש בחנות, אך נמנעה מלחייב מחזיקה אחרת בבניין בגין חנויות שבהחזקתה מהטעם שלא נעשה בהם שימוש והן אינן מחוברות לחשמל ומים. מכאן העתירה לחדול מאפליית העותרת.

פסק הדין: העתירה התקבלה. נפסק כי יש לשים גבול בין נכס שהוא מבחינה פיזית באמת ובתמים איננו ראוי לשימוש לבין נכס שהדייר ביוזמתו ובשליטתו מונע ממנו פרט זניח ומבקש לראות בו כפטור מארנונה.

נכס שאיננו ראוי לשימוש צריך להיות כזה במהותו, באופן משמעותי ובולט. במקרה זה נקבע, כי אין מדובר בבעיה קיימת של תשתית החיבור של מים וחשמל למבנה, אלא חיבור הקצה בתוך החנות עצמה, שהוא חיבור טכני פשוט ומתאפשר בפעולה פשוטה שיוזם בעל הנכס. ה

עפ"י צו הארנונה ותכליתו, נכס שמבוצע בו שימוש להשכרת שטחי אחסנה יסווג כ"מחסן"

Categories: כללי

עמ"נ  60288-06-13 מתאריך  26.2.2014

ש.ה.א. שירותים הובלה ואחסון בע"מ נגד מנהל הארנונה בת"א

העובדות: המערערת עושה שימוש בנכס שבהחזקתה להשכרת שטחי אחסנה לאחרים תמורת תשלום ולא מתבצעת פעולת מכירה של הפריטים המאוחסנים בו.

מנהל הארנונה סיווג את הנכס בסיווג כללי של "בניינים שאינם משמשים למגורים" עפ"י צו הארנונה ודחה את השגת העוררת בה נטען כי יש לסווג את הנכס כ"מחסן". ערר שהגישה המערערת לועדת הערר נדחה אף הוא, ומכאן הערעור.

פסק הדין: ביהמ"ש קיבל את הערעור וקבע כי הפרשנות הסבירה לסעיף בכללותו, הקובע סיווג ל"מחסן", על התנאים המצוינים בו – מצדיק את עמדת המערערת, שלפיה יש לסווג את הנכס כ"מחסן". זאת משום שהדגש בכל התנאים שנקבע בסעיף הוא לוודא כי בנכס לא מתבצעות פעולות של מכירה וקנייה של הסחורה המאוחסנת במחסן.

נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בעניין סיווג "מכבסות" כ"בתי מלאכה"

Categories: כללי

ת"צ 11994-02-12 מתאריך  6.1.2014

אבנר ואח' נגד עיריית תל אביב

העובדות: המבקשים המזיקים בנכסים בהם נעשה שימוש למכבסות, הגישו השגות ועררים על אופן סיווג הנכסים בארנונה כאשר לטענתם יש לסווג את הנכסים לפי סיווג בית מלאכה ולא עפ"י סווג שיורי של בניינים שאינם משמשים למגורים, זאת בהתאם להלכת "מישל מרסייה".

השגות ועררים לשנת 2011 נדחו, בין השאר לבקשת המבקשים עצמם, ועררים לשנת 2012 נותרו תלויים ועומדים עד להכרעה בתובענה. מכאן התובענה והבקשה לאשר כייצוגית.

פסק הדין: הבקשה נדחתה. ביהמ"ש קבע כי אמנם בהתאם לדין קיים פתח צר למי שלא הגיש השגה / ערר להעלות את טענותיו בפני בית המשפט, אולם תובענה ייצוגית אינה מהווה מסלול עוקף לחוק.

כן עמד ביהמ"ש  על תנאי סעיף 8 לחוק תובעות ייצוגיות ומצא כי אין אפשרות סבירה כי השאלות העובדתיות או המשפטיות יוכרעו לטובת הקבוצה, מקום בו לא הוצגו עובדות חדשות או שונות מהעובדות שהוצגו בפני ועדות הערר.

גם לגופם של דברים נדחו הטענות: ביהמ"ש עומד על התיקון שנעשה בצו הארנונה של עיריית ת"א בשנת 2012 לאחר פסה"ד בעניין "מרסייה" כך שהסיווג בניינים שאינם למגורים, הורחב "לרבות שירותים ומסחר", כך שהאמירות בעניין מרסייה שנסמכו על נוסח צו הארנונה הקודם, אינן רלבנטיות עוד, ומכל מקום קבע כי מכבסה מתאימה לסיווג שירותים יותר מאשר מלאכה, שכן אין מדובר באומנות, או בייצור בעבודת כפיים, אלא בשירות מובהק הניתן לציבור והמתבצע ע"י עובדים באמצעות מכונות, ואין מדובר עוד בעבודת כפיים מפרכת.

 

חבות אישית בארנונה של בעל שליטה הוא כשיעור הנכסים ולא כגובה החוב

Categories: כללי

ת"א 14030-08 מתאריך  17.7.2013

עיריית ירושלים נגד בד רץ בע"מ ואח'

העובדות: העירייה הגישה תביעה לתשלום חוב ארנונה בגין נכס שהוחזק ע"י חברה, כנגד החברה ובעלי מניותיה. לטענת העירייה יש להטיל חבות אישית על בעלי השליטה, מכוח סעיף 6 לחוק החברות ומכח סעיף 8ג' לחוק ההסדרים.

פסק הדין: נקבע כי לא די בעצם צבירת חוב לעירייה כדי להצדיק הטלת חבות אישית על בעלי המניות באמצעות הרמת המסך שבחוק החברות.

היות שמדובר בחברה שנקלעה לקשיים אמיתיים ולא במצב של שימוש באישות משפטית נפרדת לשם הונאה, נקבע כי אין הצדקה להרמת מסך.

לעומת זאת, נקבע כי ניתן להטיל אחריות ישירה מכוח הוראת סעיף 119א' לפקודת מס הכנסה וחוק ההסדרים, במגבלת שווי הנכסים שחלה לגביהם חזקת ההעברה ללא תמורה, ולא לגבי מלוא החוב.

© כל הזכויות שמורות - קרת ecpm - בנייה וקידום אתרים